אני לא מאמינה שזה קרה
שמעו ניסיתי שנים להימנע מזה.
אחרי שסיימתי אוניברסיטה מיד נרשמתי לקורס בתל אביב. ושנה אחרי זה לבצלאל.
וכשהתקבלתי נשמתי לרווחה- עוד 4 שנים של מסגרת, של בטחון, של המסלול הסלול.
אבל מה אתם יודעים , גם זה נגמר ועכשיו אני שוב על סף התהום של חוסר וודאות
אולי החכמתי, התבגרתי, גדלתי... אולי לא
כנראה שלא כי לעזאזל אני שוב בסטרס מטורף מהלא ידוע.
כאילו שאני עומדת באמצע החדר והוא מתפורר וכל החפצים והדברים בחדר מתחילים ליפול לתהום הזה. ויש לי פחד גבהים מטורף. כולל המיטה הזוגית, כולל הטלוויזיה הישנה, כולל החתול, כולל רמי.
הכול נופל לשם ומתפוגג באפלה הזאת ואני עומדת, צמודה לקיר, נאחזת בידית של הארון קיר. היד שלי מזיעה והברכיים רועדות וכל הדרך הארוכה שעשיתי עד לכאן נראית פתאום כמו לא יותר מזיכרון עמום.
